סאטירה נועדה להצביע על המלך העירום, ולא על הנתין שמשבע לזכויות. אצל שאפל דווקא הנתין – קהילת הטרנסג’נדרים – חוטף בלי הפסקה, ונטפליקס דווקא מגבה

בטור הנוכחי עברתי טרנספורמציה תוך כדי הכתיבה. יתרה מכך, בעודי כותבת את הפתיח הזה, אני מוחקת פתיח אחר לגמרי שכבר נכתב והיה שונה בתכלית ממה שאני כותבת עכשיו. השבוע נטפליקס יצא נגד העולם, כשקברניטיו החליטו להשאיר את הספיישל של הקומיקאי דייב שאפל למרות שזכה לביקורות רבות על בדיחות עם ניחוח רע של הומופוביות.

זה לא חדש שהיום אין מקום להומור על אוכלוסיות מוחלשות. יש רגעים שזה מכעיס ומרגיש לי מוגזם, אבל במקרה הנוכחי שאפל חצה את הגבול שגם כך נחצה כבר בכמה וכמה מופעים קודמים שלו, בייחוד בזה שסיפר שאינו מאמין לקורבנות של מייקל ג’קסון. או אם נדייק – שאפל לא מאמין לילדים שהזמר המוכר והנערץ אנס במשך שנים, החל מגיל 6 שלהם ועד להפיכתם לגברים בגיל המופלג 14.

שאפל הוא לא כוס התה שלי. הוא לא מצחיק אותי, ההומור שלו רדוד ופונה לקהל מאוד ספציפי (כן כן, כמו שחר חסון. סליחה, אמרתי שאני קופצת לתוך לבה היום). זו גם כנראה הסיבה שנקלע לחובות כלכליים וירד מנכסיו בשנים האחרונות. כי באמריקה המודרנית, הפוליטיקלי קורקטית, אין מקום לשחיטת פרות קדושות.

אבל שאפל לא מתעסק בפרות קדושות, הוא מתעסק בפרות שנשחטו ונתלו בכיכר העיר. במופע החדש הוא אומר: “אתה יכול לירות בגבר שחור ולהרוג אותו, אבל לא כדאי שתפגע ברגשות של מישהו מהקהילה הגאה”.

את האמת? הוא כנראה שכח שרציחתו של ג’ורג’ פלויד בידי השוטר דרק שובין באמצעות חניקה, הובילה למהפכה הכי גדולה שהייתה אי פעם ביחס לקהילה האפרו-אמריקאית – Black Lives Matters. במשך חודשים, ספורטאים מקצועניים בליגות האמריקאיות פתחו את המשחקים בכריעת ברך כסולידריות כלפי הקהילה השחורה. אז או שיש פה בעיה קלה בזיכרון, או שמדובר בדמגוג בסנט.
וכעת לעובדות: אי אפשר להתכחש לכך שאחת הקהילות הכי מוחלשות, גם בתוך קהילת הלהט”ב עצמה, היא קהילתה הטרנסג’נדרים בארץ ובעולם. למרות שבשנים האחרונות היא זוכה לנראות תקשורתית גבוהה מתמיד, נתונים קונקרטיים מוכיחים אחוזים גבוהים של התאבדויות ודיכאונות קשים בעקבות קשיים בשילוב ראוי בחברה. כך למשל, מסקר שנערך בשנה שעברה בישראל, עלה כי הסיכון לאובדנות הוא גבוה במיוחד בקרב חברות וחברי קהילת הטרנס, עם לא פחות מ-78% שמודים כי הרהרו בשלב כלשהו בחיים על התאבדות, וכמחציתם (48%) ניסו להתאבד. הדבר נובע מקשיים להתקבל למקומות עבודה, קשיים בתוך המערכת הצבאית ואפילו יחס מפלה של מערכת הבריאות.

במצב כזה, עוד מוקדם מדי לחבר חומרים סאטיריים על קהילת הטרנס. בסופו של יום, סאטירה נועדה להצביע על המלך העירום, ולא על הנתין שמשבע לזכויות.

מאז ההחלטה של נטפליקס להשאיר את מופע הפרידה של שאפל, היא מתמודדת גם עם ביקורות מבית. כך למשל ג’קלין מור, שהתוכנית שהפיקה “אנשים לבנים יקרים” שודרה בענקית הסטרימינג במשך ארבע עונות, הודיעה כי לא תעבוד יותר עם השירות. אל מור הצטרפו גם נציגי ארגון GLAAD שקראו לנטפליקס להתעשת, כמי שמהווים במקרים רבים בית לסיפורים להטב”קים פורצי דרך, כמו בסדרה “חינוך מיני” למשל.

כאחת שמתקשה לקבל את מהפיכת הפוליטיקלי קורקט שהרבה פעמים משתיקה כל אופציה להומור, ואפילו יוצרת עבירה טיפה פתטית לרגעים, יש גבולות שאותם לא חוצים. בייחוד כאשר מדובר בקהילה שעוברת גיהנום ועדיין לא נמצאת במקום שאפשר להתבדח על חשבונה.

“הספיישל של דייב שאפל”, נטפליקס

אתר kassit.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר [email protected]

ציוצים אחרונים

נגישות