מותר כבר להשוות? מכרו אותנו עבור ריטינג | דעה

חשבתם שמערכת התעמולה של בלפור שולטת רק במדיה החברתית? זה כלום לעומת איך שהיא משכילה לנצל את המרדף העיוור של הערוצים אחרי הריטינג. אין כאן שום תיק אלפים חדש, הפעם התקשורת מתהפכת על הגב ומכשכשת בזנב באופן אוטונומי לגמרי, גם כשצווארה הוא הראשון המוגש למאכלת
ח"כ איתמר בן גביר, שיאן ההופעות בתקשורת בשבועות אלו | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יש מעט דברים שראויים לאימוג’י הידוע של כף פרצוף כמו כמו גלגולי העיניים של קובי אריאלי. בשישי שעבר הוא הציע שנתניהו ולפיד יקימו ממשלת אחדות למען העם כולו, ועוד בלי להכניס ערבות אישית של דרעי. אחר כך, כשח”כ תמר זנדברג יצאה בדרמטיות מהפאנל כשח”כ איתמר בן גביר הצטרף אליו, אמר אריאלי שאם בן גביר מייצג את הקיצוניים מימין, הרי שזנדברג מיייצגת את הקיצוניים משמאל, ולמה היא חושבת שלה מותר ולו אסור. עוד רגע והיה מבקש להוסיף גם את הקיצוניים מלמעלה ומלמטה. בן גביר עצמו התלונן שרוצים לסתום לו את הפה.

ההיתממות של אריאלי לא חדשה ודי צפויה. אם זה לא דגלים שחורים או בלונים בצורת בולבולים כמו שהיו בהפגנות בלפור, הוא לא מוכן להזדעזע. והוא בטח שלא האחראי לדרך בה הפכו ערוצי הברודקאסט בישראל לכלים המובילים בלגיטימציה לגזענות פומבית, בשילוב בין חשש וחנופה מטומטמים לציבור הימני ומרדף ציני אחרי ריטינג.

אין כמובן מקום להשוות בכלל, ותודה לאל שאנו רחוקים שנות אור מקריסה טוטאלית של המדינה, אבל לנדב אייל היה חשוב להזכיר כבר בסוף השבוע הקודם: יש תקדימים להרשעת עיתונאים ובעלי אמצעי שידור בפשעים נגד האנושות, למשל במשפטים שנערכו בראשית המילניום נגד מנהלי ושדרי תחנת Radio Télévision Libre des Mille Collines (רדיו אלף הגבעות), שהיה להם תפקיד מכריע בלגיטימציה לשנאה בין ההוטו לטוטסי ברואנדה.

כואב הלב שצריך בכלל להזכיר שאנחנו עדיין לא בשכונה של רואנדה, או יגוסלביה. השבוע פורסמו כמה וכמה נתונים מדהימים על נוכחות ח”כ בן גביר, ממשיך דרכו של הרב מאיר כהנא, בשבועות האחרונים בתקשורת. מאות דקות, הרבה יותר מכל פוליטיקאי אחר. הרבה מעל למשקלו הסגולי – סיעה בת ח”כ אחד. הסיבה ברורה: הוא פרובוקטור, הוא מושך אש, אוהדיו מתמוגגים מהופעותיו ואזרחים טובים יותר, להבדיל (כן, זה נכתב בכוונה) מתבוננים באימה בפרובוקציות ובגזענות שהוא מפזר. המרדף אחרי הריטינג הפך לחזות הכל – ודרמה, עוינות, לעומתיות וכמה שיותר אלימות מלהיטת דם מושכים קהל. גם כשאין פרעות או קרבות.

מחד, אמצעי התקשורת מכניסים למיינסטרים מה שפעם היה מוקצה ממש. מאידך, הם נמצאים במגננה מתמדת – הן מבחוץ, החל מהילד עם מקלדת הביוב מבלפור והגללים העוקבים אחריו במדיה החברתית, ועד גורמים מתוכם עצמם – למשל ינון מגל שטען – והגדיר זאת אחר כך כ”סאטירה” – שעל נתניהו לירות בעיתונאים (בשידור ברדיו 103 ב-14 בספטמבר 2020, אמר “אבל די, כמה אפשר? אני במקומו הייתי כבר מוציא ממזמן תת־מקלע ומפזר צרורות ויורה — לא רוצה להגיד בכולכם, בך לא, אבל בכל השאר יורה. צרורות. כמו ב’רוקי’, ב’רמבו’. עם כל השרשראות. כל העיתונאים שצולבים אותו כל יום שישי. מרסס. צרורות. רימונים. 21. 22. 23. פוצץ”). או הכיתה הטיפולית של התקשורת הישראלית, ערוץ 20, שאת שחסר לו בריטינג הוא משלים בהאשמת כל התקשורת שמחוץ אליו בחוסר פטריוטיות ופגיעה בישראל.

“חמש עם שרון גל”, השבוע. ישראלים שמתנגדים למלחמה או לנתניהו הם “נגד ישראל” | צילום מסך

אז מהפחד שכל אלו ועוקביהם ברשתות יגידו עליהם שהם אל ג’זירה ובוגדים, ערוצי הברודקאסט מנרמלים את השיח של אלו שאומרים בדיוק את זה. וכרגע גם אומרים עליהם אל ג’זירה ובוגדים, גם מאיימים ומכים עיתונאים ואנשי תקשורת, וגם בן גביר ודומיו מוזמנים לפאנלים השונים. אולי לא יחשבו שאנחנו שמאלנים.

והעיקר, לשמעון ריקלין הוענק ליווי משטרתי בדרכו הביתה מכיכר הבימה.

 

אתר kassit.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר [email protected]
נגישות