“לא נורא, תמיד יהיה את ערוץ 20” | ביקורת TV

מילה סביטלמן גדלה במשפחת מהגרים ציונית ששמחה לגלות ערוץ אקטואליה "בשבילם", אחרי שחשו מודרים מהערוצים המסחריים הרגילים. על השאלה מה השתבש בדרך שהפך אותו לערוץ תעמולה היא לא מצליחה לענות
אראל סג"ל, מגיש "הסיפור המרכזי" בערוץ 20 | צילום מסך: ערוץ 20
אראל סג"ל, מגיש "הסיפור המרכזי" בערוץ 20 | צילום מסך: ערוץ 20

לא קל לי לראות את ערוץ 20 מהצד. כמי שבאה ממשפחה שכמעט מהיום שעלתה לארץ מצביעה ליכוד, והתחנכה על ברכי הימין הציוני, הייתי אמורה לחגוג כשנפתח ערוץ “עבורנו”. אבל על השאלה איך קרה שבמדינה דמוקרטית ניתן היתר להקים ערוץ פרופגנדה עדיין לא הצלחתי לענות.

הרי ערוץ 20 הוא לא ערוץ ימני. הוא קבוצת מחתרת של נתניהו. ערוץ שהוא שטיפת מוח של ממש. הדבר החמור ביותר שהערוץ הזה עושה זה משפיע על אנשים שאני מאוד אוהבת, מכניס להם טקסטים לפה כדרך התמודדות עם האפליה שהם לכאורה חוו בכל השנים בהם צפו במהדורות המרכזיות של קשת ורשת. רוב צופי הערוץ הם אנשים שלא שוחים בביב הטוויטרי ולא מכירים הרבה עובדות על שליחי המסר שלהם. הם מקבלים את האינפורמציה בצורה הכי מוטה ומסוכנת. מסוכנת במובן המנטלי של המילה – אנשים הופכים לכלי מבלי שהם בכלל מבינים שהם כאלה.

כשהדרכתי ביד ושם, הגלריה של עליית הנאצים לשלטון הייתה האהובה עלי. נהניתי לספר למודרכים ההמומים שגם הם יכולים להפוך לכלי בידיו של מנהיג מספיק כריזמטי. ערוץ 20 הוא ההוכחה המודרנית לכך.

"הנחשול" (צילום מסך מיוטיוב)
אנשים הופכים לכלי מבלי שהם בכלל מבינים שהם כאלה. “הנחשול” (צילום מסך מיוטיוב)

הכי קשה בכל הסיפור הזה זו העיתונות שירדה לזנות. מעטים הכתבים שעבדו בערוץ הזה ולא היו לפני כן נערת מים באחד האולפנים. אני יכולה להבטיח שהתחושה של “לא נורא תמיד יהיה את ערוץ 20” קיימת בכל אחד ואחת מהם. זה לא היה מזמן כשנחשפנו למבחני הנאמנות שמבצע הערוץ למי שרוצה להצטרף לכוחותיו. ערוץ 20 פועל לפי איזו מדיניות של העדפה מתקנת למי שלא התקבל לערוצים המרכזיים. גם אם לא התקבל כי מקצועית לא היה מספיק טוב, מה שמשנה זה רק שיהיה מהצד הפוליטי הנכון. אם אתה נאמן למלך המשיח – אתה תקבל את תפקיד הכתב הפרלמנטרי של הערוץ.

האירוניה היא שאותם הכתבים גם מוצאים את עצמם אחר כך בשר התותחים של הערוץ, כשקורים מקרים כמו היום עם חבר הכנסת סעיד אלחרומי המנוח. הידיעה של הכתב יהונתן יפרח פורסמה תחת הכותרת: “ח”כ סעיד אלחרומי, תומך הטרור מסיעת רע”מ, מת מהתקף לב בבית החולים סורוקה. ובכתבה נכתב “באבוד רשעים רנה”. אני לא מכירה את יפרח, אבל מה שערוץ 20 עשו לו היה פרייסלס. “מבקשים להבהיר כי הידיעה שהוצאה היום בעניין מותו המצער של חבר הכנסת סעיד אלחרומי הייתה על דעתו של הכתב ושלו בלבד והערוץ מסתייג נחרצות מהאמור בה”.

מהלך זהה בצעו עם הכתב הצבאי שהפך מהר מאוד ללשעבר, קובי פינקלר, כשהצטער שאין מספיק הרוגים בנפילת הרקטה בשפרעם במהלך מבצע “שומר החומות”. גם אז זה היה על דעתו של הכתב בלבד מבחינת הערוץ והם התנערו ממנו מהר. אם במקרה של פינקלר עוד אפשר היה לעמוד מאחורי הטענה שהדברים נאמרו בשידור חי ולא היה מספיק זמן להגיב, הדברים של יפרח לעומת זאת, נכתבו, נערכו, הועלו והופצו בפושים. אז על מה אנחנו מדברים בכלל?

ערוץ 20 חייב להחליט על המשך דרכו. מנהליו – אם יש כאלה – כנראה חושבים שהם הילד שצועק שהמלך הוא עירם, אבל כרגע הם נראים יותר כמו הילד הזה בסופר שבוכה וצורח על הרצפה וכולם רק מייחלים שמישהו יבעט אותו החוצה.

אתר kassit.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר [email protected]

ציוצים אחרונים

https://twitter.com/kassit7

נגישות