יועז הנדל: “מה שקרה במשרד התקשורת זה קטסטרופה”

ערב נינוח על שפת הירקון התפתח לאירוע עתיר אמירות על מצב התקשורת והעיתונות בישראל. משר התקשורת ועד ליאור שליין, כולם מסכימים שלעיתונאים יש אחריות לא פחותה מזו של מנהליהם
יועז הנדל ואמילי עמרוסי (צילום: יח"צ)
"לגיטימי שכלי תקשורת ירצה להשפיע על סדר היום". יועז הנדל ואמילי עמרוסי (צילום: יח"צ)

פרסי אביר.ת התקשורת החופשית ע”ש יצחק לבני חולקו אמש (רביעי) לראשונה מטעם משפחת לבני ודמוקרטTV, לרגל מלאת שנה להקמתו של גוף התקשורת העצמאי. הפרסים הוענקו לכתבת הרווחה של חדשות 12 מיכל פעילן כנציגת התקשורת הממוסדת, ולכתב דמוקרטTV ישראל פריי כנציג העיתונות העצמאית. את האירוע הנחה מגיש מהדורת חדשות 2 לשעבר גדי סוקניק, שעבד תחת לבני כשהיה יו”ר דירקטוריון החדשות, והרים את האווירה כשפתח את הטקס באומרו ש “בשנה האחרונה יש התקפה מאורגנת על העיתונות והעיתונאים בישראל”.

בשם משפחת לבני נשא דברים בנו, רמי לבני, בעצמו פובליציסט ופעיל חברתי, שגם לא חסך שבטו מהמתרחש בישראל. אחרי שהזכיר את גורמי המשבר המובנים מאליהם – הקשיים הכלכליים, קשרי ההון-שלטון-עיתון והפוליטיזציה, אמר לבני הצעיר ש”המשבר הוא קודם כל של איכות. כשאנחנו קוראים עיתונים ושומעים רדיו, במקום להיות יותר חכמים, אנחנו נעשים פחות חכמים. תקשורת גורמת לכם לחשוב, להטריד מהמציאות את כל מה שמונע מאיתנו לראות אותה כהוויתה. התפקיד השני הוא אחריות, האחריות להבחין בין עיקר וטפל, בין מה שחשוב ועקרוני לחיים שלנו. התפקיד השלישי הוא עצוב התרבות, להעשיר וליצר תרבות ישראלית. התקשורת באופן חד משמעי לא עומדת ביעדים האלה”.

לבני הוסיף: “גם הספרות והשירה והקולנוע חשובים, אבל התקשורת היא ענף של התרבות שנוגע בכל אחד מאיתנו בוקר צהרים וערב, ולכן יש לה תפקיד תרבותי גדול אף יותר. זה לא נכון שכולנו יכולים לצרוך רק זבל. אנחנו יכולים להתאמץ אם עוזרים לנו להתאמץ. אבא שלי תפס את תפקידו כמחנך, לשים יד על כתף המאזין ולהגיד לו ‘בוא תנסה'”.

אלמנתו של לבני, הח”כית לשעבר אתי לבני, ניצלה את הבמה כדי להחמיא לתאגיד השידור כאן: “נולד תינוק די מעוות ודי לא רצוי שגדל והתפתח לנער. זה מפעל, תאגיד, מאוד משמעותי בעיניי. יצחק היה מעריך את העבודה הטובה ביותר שנעשית בתאגיד. הם באמת מרחיבים את תודעתנו”.

“מה שקרה במשרד התקשורת זה קטסטרופה”

אחרי חלוקת הפרסים החל שלב השיחות בערב שניפק פנינים למכביר. את החלק הזה פתחה העיתונאית אמילי עמרוסי שגילתה להפתעתה שהשמאל פתוח וסובלני יותר לדעות אחרות מאשר חבריה בימין, בהחמיאה לדמוקרטTV שככלי תקשורת שמאלני, נתן לה במה בהיקף ובחופשיות שחבריה בימין לעולם לא היו נותנים לעיתונאי מהשמאל. עמרוסי ראיינה על הבמה את שר התקשורת החוזר יועז הנדל שהזכיר כי חזונו למשרד התקשורת היא בראש ובראשונה עיסוק בתשתיות ולא בכל השאר.

לשאלה מה שר תקשורת יכול לעשות כדי למנוע עוד תיק 4000, ענה הנדל: “מה שקרה במשרד התקשורת זה קטסטרופה. לא בגלל עיגול הפינות ומה שמגיע היום לבתי המשפט, אלא בגלל שבמקום להתעסק בתשתיות תקשורת מתקדמות, התעסקו בתמונה מחמיאה בוואלה, כן או לא. המשימה האמיתית של שר תקשורת היא לחבר את הישראלים לתשתיות”.

עמרוסי, שפוטרה לפני מספר חודשים מהעיתון “ישראל היום”, לדבריה בעקבות ביקורת שהעבירה על ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שאלה את הנדל אם זה לגיטימי שיהיה כל תקשורת כמו “ישראל היום” שמחולק בחינם, פוגע בתחרות בתחום ועומד מאחוריו הון בלתי מוגבל ובעל אינטרסים. הנדל, שלא היה בכנסת כשהצעת חוק “ישראל היום” הפילה את אחת מממשלות נתניהו, השיב ש “זה לגיטימי שכלי תקשורת ירצה להשפיע על סדר היום. יש תהייה לגבי המחיר אבל בשיקולי עלות תועלת מותר גם לחלק עיתונים בחינם. בעולם דמוקרטי צריכים להיות כמה שיותר קולות”.

“כשאני שומע את עמית סגל אני מצפה שיהיה כתוב ‘המציג אינו עיתונאי'”

את הערב המשיכו המנחה סוקניק בשיחה עם עיתונאי ידיעות אחרונות וחדשות 13 נדב אייל. אייל, למוד מאבקי הקיום של ערוץ עשר, ציין את הקשיים הכלכליים של כלי התקשורת בישראל כגורם המרכזי לאתגרים שעמם הם מתמודדים: “עיתונים צריכים להתחרות בגוגל ובפייסבוק, הביזנס מתכווץ או לפחות לא גדל ולזה נכנסים שחקנים שרוצים לנצל את החולשות”.

בנוגע לחוסר האובייקטיביות בו מואשמים עיתונאים רבים, אמר אייל: “השאלה לגבי עיתונאי היא פשוטה. האם כשמתגלץ’ אליו סיפור טוב, האם הוא משקיע בו באותו אופן אם הוא תואם את דעתו הפוליטית או לא תואם. לצערי יש הרבה שמות שאצלם התשובה לא ברורה. אובייקטיביות עיתונאית אף פעם לא הייתה קיימת אבל הייתה שאיפה. המילה היא לא אובייקטיביות אלא ענייניות. אנשים מחפשים ענייניות שחסרה, וזה בלט מאוד בתקופת הקורונה”.

בנקודה הזו העלה סוקניק את סוגיית העיתונאים-שופרות נושאי דפי המסרים, ואמר ש “כשאני שומע את עמית סגל אני מצפה שיהיה כתוב ‘המציג אינו עיתונאי'”. אייל גילה קולגיאליות והגן על הקולגה מחדשות 12 והזכיר שחוץ מדעות שעמן הוא לא תמיד מסכים, סגל הוא עיתונאי מצוין. הוא הוסיף: “כולנו רוצים לשמוע דברים שנוח לנו איתם. אם כולנו ניכנס לגטאות של עיתונות ותקשורת ונספר לעצמנו סיפורים נוחים נוחים וטובים, נהיה כמו פייסבוק לפני טראמפ ב-2016”. אייל החזיר את האחריות למשבר לעיתונאים עצמם וקרא להם לא להאשים רק את בעלי ההון במתרחש.

“אני לא חש בנוח עם הצירוף ‘ראש הממשלה נפתלי בנט'”

את האתנחתא הקומית סיפק מגיש “מצב האומה” לשעבר ליאור שליין, שלראשונה בקריירת הסאטירה שלו מצוי בזוגיות עם שרה בממשלה – מירב מיכאלי כמובן. שליין ניהל שיחה עם מגישת דמוקרטTV וכתבת “זמן ישראל” טל שניידר, שעזבה לפני מספר חודשים את “גלובס” בעקבות הצרת צעדיה.

ליאור שליין וטל שניידר (צילום: יח"צ)
הועלה לדרגת חמאס. ליאור שליין וטל שניידר (צילום: יח”צ)

שליין ניפק כהרגלו שפע של פאנצ’ים אבל לא נמנע גם מאמירה עקרונית: “זה לא שאין יותר מה לבקר עכשיו שביבי לא ראש ממשלה או שמרב שרה”. לשאלת שניידר אם הוא עתיד לחזור לטלוויזיה המסחרית, חזר שליין לפיצוי חסר התקדים שקיבל מרשת בעקבות הורדת תכניתו שנבעה מסיבות פוליטיות, והסביר שאין לו עניין להחזיר ללן בלווטניק כסף – מה שיקרה אם יפר את ההסכם ויחזור לטלוויזיה: “כדי שלא אעשה את התכנית קיבלתי תשעה מיליון שקל. הועליתי לדרגת חמאס”.

שליין סיכם באומרו כי “זה לא נגמר כשלביבי כבר אין דריסת רגל בתקשורת. צריכים לעוף משם כל האנשים ששיתפו איתו פעולה. יש עיתונאים שיש להם הוכחות כתובות על דברים פליליים והם צריכים להראות אותן”. הוא הוסיף שאינו חוגג את המהפך הפוליטי הדרמטי מאחר שאינו מסכים עם רבות מדעותיו של ראש הממשלה החדש: “אני לא חש בנוח עם הצירוף ‘ראש הממשלה נפתלי בנט'”.

אתר kassit.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר [email protected]
נגישות